יום שלישי, 25 במאי 2010

האם האהבה היא באמת הכל בחיים?

כל מי שפגשתי אומר "אהבה זה הכל" ואני לא יכולה להסכים איתו
בגלל שאני חייתי במשך יותר מ4 שנים בלי לדעת מה זאת בכלל חיבה מכל סוג שהוא ...
ובכלל מה כל כך טוב בלהאהב במישהו ולגרום לכאב של עצמך ולתלות את האושר שלך באיזה אדיוט שלא יוכל להעריך את זה ?
זה לא שאני לא מבינה אותכן אני מבינה! פשוט אני לא מבינה למה אתן נהנות מזה שאתן סובלות?
ואולי אני מקאנת בכן שאתן יכולות לאהוב ככה בלי תנאים ואני .. אני כן אוהבת אנשים ממש ואני אעשה הרבה ואני עושה הרבה בשבילם אבל.....
אולי פשוט לא פגשתי את האדם הנכון? אולי... ואולי פשוט ויתרתי לפני שניסתי ?
אני אשאיר את כל השאלות לעבודה של הזמן .... פעם לא חשבתי שאפשר להנות כל כך מביהס הוכיחו לי שאפשר !
ובינתיים אני אהנה מהחיים שיש לי עכשיו ואיזה חיים כיפיים!!!!!
ואולי יום אחד אני אראה את הפוסט הזה ואזכר במה שהיה כשכבר יהיו לי את כל החוויות האלה שכולם אומרים שהן נפלאות>.>

תודה על צומת הלב!!!

יום שני, 24 במאי 2010

אם יש הרבה דמעות אין להן ערך?

אם אני בוכה גם כשלאחרים כואב או בקטעים מרגשים אז אין ערך לדמעות שאני עכשיו בוכה מרוב כאב?
ומה אם הצחוק שאני צוחקת גם הוא בלי ערך אם אני צוחקת כשמצחיק לי?
ומה אם הרגשות פשוט עולים להם כל שניה בלי אזהרה גם להם אין ערך בגלל שהם תמיד שם?
ולאחרים שהרגשות האלה כל כך נדירים זה כנראה ממש אוצר כל רגש חדש ....
ואולי אם הייתי בינהם זה היה אחרת ? כנראה לא .
כמה פעמים ניסיתי להשתנות להיות אחרת . מאופקת .
להתאפק עם הרגשות לשמור את הדמעות בפנים .. לאחרי זה כשאף אחד לא יראה אותן - אולי אז יעריכו אותן..
ואת הצחוק הצחוק המעצבן הזה שגורם לכולם להסתכל עלי במבטים כל כך מרושעים ...
לא לצחוק לא להראות רגש ... זה תמיד רע לחשוף רגשות... ואולי לא?
ולמה כשהיא מחייכת זה בסדר וכולם מחייכים איתה ואני נשארת בצד וחוזרת לבדידות...
ולמה אני תמיד צריכה להרוס הכל בתגובה חדה מדי - אמיתית מדי ...
מתי אני כבר אבין שהכל מזוייף וגם החיבוקים והנשיקותץ שהם נותנים גם זה מזוייף אבל אם זה היה מופנה אלי מה זה היה אכפת לי?

יום ראשון, 23 במאי 2010

די זה כבר הסוף???

השנה היתה אחת השנים הכי כיפיות שיכולות לעבור על בן אדם !!!
הייתי רוצה שהיא תימשך עוד ועוד.....
לא שהיא הייתה מושלמת אבל כל כך הרבה דברים טובים קרו !!!
פתאום הכל התחיל להסתדר במקום ועוד חודש כך זה הולך להיגמר >.>
אני לא רוצה לאבד את קצה החוט שקיבלתי .. קצה החוט לאושר שלי ועכשיו אני אצטרך לבנות הכל מחדש ....
אז את החודש הזה אני אנצל הכי טוב שאפשר !!! שכל יום יהיה זיכרון נפלא יותר מקודמו!!

וכל יום שכזה אני אספר מה קרה:
אז נתחיל מהיום:
1. קיבלתי דף מעקב מהיום אין יותר הברזות><'
2. היה סבבה כזה הצחוקים כרגיל
3. אנשים בוטחים בי ...

אממממ אין ממש הרבה הכל היה כרגיל .... צחוקים.. ירידות על מורים ... שומדבר חדש...

מחר חיסונייים!!!!! אממממממממממאאאאאאאאאאא
יש לי עוד טראומות מהאחות בכיתה ב !!
היא באה לי בהפתעה עם הזריקה !! דיברה , דיברה ופיתאום באה עם הזריקה ><
די איזה שיט זה !!!

נו טוב זהו להיום^_^


יום ראשון, 9 במאי 2010

שיר-מוות

אחד השירים שכתבתי שאני הכי מתחברת עליו:
מוות


מוות
חושך
אין כאב
אין כלום
רק ההלם שמכה

אני לא אראה אותך יותר
בחיים אני כבר לא אוכל
לגעת בך
לחוש אותך
ובחיים בחיים לא תוכלי
להגיד לי
כמה אהבת אותי

ואני
רק אבקש
שיהיה כאב
כאב שיוכל למחות
הכל
את כל מה שעברנו
כדי שאוכל להיזכר מחדש
כשניפגש

ואת
הכאב יהיה אצלך
אבל הוא יהיה אחר
לך
הוא יזכיר אותי
כמה טוב הייתי
ולמה
רק למה הלכתי

אני רוצה
שהפגישה תהיה
רחוקה ככל האפשר
כדי שתוכלי
לזכור רק את הטוב שבי
ושכל הרע ישכח

רק אבל רק
אם אוכל לזכור אותך
לשמוע את קולך
אחרי הדממה
להרגיש את גופך
אחרי הקור

אותך ששכחתי ואזכור מחדש